<h1>צרור החיים הדרך הששי סימן ג'</h1>
<h2>דף ז.</h2>
סוכה שיש לה פתחים הרבה ויש בכותליה חלונות הרבה אע"פ שפרוץ מרובה על העומד כשרה, ובלבד שלא תהא שם פתח יתר על עשר, אבל אם היתה שם פתח יתר על עשר אע"פ שיש לו צורת פתח צריך שלא יהא פרוץ מרובה על העומד.
<h2>דף ח:</h2>
סוכה שנעשית לצל כגון סוכת גוים וסוכת בהמה אע"פ שלא נעשית לשם מצוה כשרה. [ועל סוכה הישנה שעשאה לצל כשירה]. וסוכה שלא נעשית לצל פסולה.
<h2>דף ט:</h2>
והעושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאה בתוך הבית, ופסולה. ואם האילן חמתו מרובה מצלתו, והסוכה מעובה ביותר כשרה ואע"פ שינטל צל האילן מן הסוכה מה שכנגד האילן, עדיין נשאר הסוכה צלתה מרובה מחמתה, אבל אם צל האילן מרובה מחמתו, אפי' הסכך מעובה ביותר, פסולה. זהו דרך הר"מ ב"ן ז"ל.
<h2>דף י.</h2>
סוכה על גבי סוכה, אם יש מסכך לסכך חלל עשרה, התחתונה פסולה והעליונה כשרה, אם [אינה] גבוהה למעלה מעשרים אמה מן הארץ וצלתה מרובה מחמתה, דהכי סבירא ליה לשמואל. ואם אין בין סכך לסכך עשרה, התחתונה נמי כשרה, דאמרי' חבוט רמי וסכך אחד הוא. ולעולם כשאין גובה מן הארץ עשרים.
<h2>דף יב.</h2>
והדפנות נעשות אפי' מדבר המקבל טומאה, ואפי' מבעלי חיים. ועושה אדם את חבירו דופן בי"ט כדי שיאכל וישתה וישן בסוכה כשירה שחבירו דופן לה. והוא שיעשה אותה שלא לדעת זה העומד במקום דופן. אבל אם עשאוהו לדעת [זה] אסור בי"ט, ומותר בשאר החג כי דופן שלישי לא יעשה בי"ט לפי שהוא מכשיר הסוכה, ואין עושין אהל עראי בי"ט. ובירושלמי (פ"א ה"ו) וסכות על הארון את הפרכת (שמות מ') מכאן שעושין דפנות מדבר המקבל טומאה.
<h2>דף יד.</h2>
ואין ישנין ואין יושבין תחת האויר בסוכה בין קטנה בין גדולה. ובסכך פסול שהוא (פחות) מג' ישנין ויושבין. אבל בסכך פסול ד' טפחים כשרה ואין ישנים, ואין יושבין. כדתנן נתן עליה נסר שיש בו ד' טפחים כשרה ואין ישנים תחתיו, והישן תחתיו לא יצא ידי חובתו.
<h2>דף טו.</h2>
וכן מסככין בנסרים שאין רחבו ד' טפחים ואפי' במשהו. אבל בנסרים שיש בהם ד' אין מסככין ואע"פ שאין משופין, גזרה שמא ישב תחת התקרה שבבית וידמה שהיא סוכה, שהלכה כר"מ דגזר הכי. והלכה כר' מאיר בגזרותיו (עירובין מ"ז, א'). לפיכך תקרה שאין עליה טיט ואבנים אלא נסרים פחותים מד' טפחים תקועים, מפקפק הנסרים ומניד המסמרים לשם סוכה ודיו.
<h2>דף יז.</h2>
בית שנפחת באמצע וסכך על הפחת, אם יש משפת הסכך הכשר ולכותל הבית ד' אמות פסולה. פחות מכאן כשרה. שהלכה למשה מסיני דופן עקומה, שאומרים כי הסכך הפסול הוא נחשב (מדף) [מגוף] הכותל כאלו נתעקר הכותל לסכך הכשר ונמצאת סוכה כשרה. ודין זה בסוכה גדולה שהקיפה בדבר המקבל טומאה לצד הדפנות, אם יש משפת הסכך הכשר ולכותל ד' אמות פסולה ואם לאו כשרה, מטעם דופן עקומה. ומיהו אינו כשר מן תחתית העקום ולהלן אלא כנגד הסכך, ולא באנו אלא לעשות דופן כנגד הסכך. וזה מן הצדדין, אבל באמצע הסוכה פוסל סכך הפסול בד' טפחים דהלכה כשמואל דאמר הכי. וסוכה שיש בה חלונות שהאויר נראה מהן, אם הסכך רב על האויר כשירה, שצלתה מרובה מחמתה, ואם לאו, פסולה, בד"א בשלא היה במקום אחד ג' טפחים אויר. אבל אם יש אויר ג' טפחים, בין באמצע הסכך בין מצד הסכך הרי זו פסולה עד שימעטנו משלשה.
<h2>דף יט:</h2>
וסוכה העשויה כמין צריף שראשי הדפנות דבוקות זו בזו וקורין לו בלשון ישמעאלים מונקיס [נ"א מוקנ"ץ] פסולה. [וכן אם סמך ראש דופן הסוכה לכותל בענין שאין לה גג פסולה]. אבל אם היה לה גג [אפי'] טפח, כשרה. אבל אם הרחיק הדופן מן הכותל אפילו טפח אע"פ שהוא אויר, או אם הגביה הדופן הסמוך לכותל מן הקרקע טפח שדומה לבנין גבוה טפח, הרי זו כשרה. וניכר לכל שאותו גובה נחשב לכותל וכל שיפוע הצריף נחשב לגג, וניכר אי זהו כותל ואי זהו גג.
<h2>דף כב:</h2>
סוכה שהיא עבה כמין בית שאין הכוכבים נראין מתוכה, כשירה. אבל לכתחלה צריך (שיראו) [שיהיו] הכוכבים של חמה נראין מתוכה. וכן היא בירושלמי (פ"ב ה"ג). אין הכוכבין נראין מתוכה כשירה. הדא אמרה צריכין הכוכבים להיות נראית מתוכה. ר' לוי בשם ר' חמא כוכבי חמה שנו. פי' אפילו כוכבי חמה שאין נראין בה כשרה, כ"ש כוכבי לילה. ומדקאמר כשירה משמע דלכתחילה צריך שיראו הכוכבים.
והעושה סוכה בראש הספינה או בראש העגלה, כשרה. ועולין לה בי"ט. אבל על גבי האילן או על גבי הגמל כשירה ואין עולין לה בי"ט, דאין עולין לא גבי אילן ולא על גבי בהמה בי"ט. היו שם שתי דפנות עשויות בידי אדם ואחת באילן, כשרה. זה הכלל, כל שאלו ניטלו האילנות היא יכולה לעמוד בדפנות שבידי אדם, עולין לה ביום טוב.
<h2>דף כד:</h2>
העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה, אם חזקים עד שלא תהא רוח מצויה מנידה אותן תמיד, הרי זו כשרה. שכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה של יבשה אינה מחיצה. ומכאן היה אומר מורי ה"ר פרץ ז"ל שאין לעשות דפני הסוכה מבגדי צמר כמו שעושין הרבה בני אדם, מפני שאין יכולין לעמוד בפני רוח מצויה.
<h2>דף כו.</h2>
חולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה ואפילו חש בראשו או חש בעיניו. וכן מצטער מן הסוכה כגון מן הזבובין או מפני רוח וכיוצא בו פטור. האבל חייב בסוכה. והחתן ושושביניו פטורין מן הסוכה כל שבעת ימי המשתה בין ביום בין בלילה. הולכי דרכים ביום פטורין ובלילה חייבין. הולכי דרכים בלילה פטורין וביום חייבין. ודין זה בשומרי העיר שאם שומרין ביום חייבין בלילה, ואם שומרין בלילה חייבין ביום. ושומרי גנות ופרדסים פטורין ביום ובלילה, שאם ידע הגנב שהשומר יש לו שעה ללכת לסוכה יגנוב באותה שעה. והעוסק במצוה פטור מן הסוכה אם יתבטל מן המצוה מחמת הסוכה. אבל יכול לקיים שתיהן חייב.
<h2>דף כז.</h2>
ואותן בני אדם שמברכין בסוכה ואינן אוכלין [בה] אינן יוצאין ידי חובתן. וכבר שאלו לגאון ולא מצא תקנה למי שאין לו בית אלא שילך לסוכת חברו ויאכל שם סעודות שהוא חייב.
<h2>דף כח.</h2>
נשים פטורות מן הסוכה. שמצוה שהזמן גרמא היא. קטן שאין צריך לאמו שהוא כבן חמש, חייב בסוכה, מדרבנן.
<h2>דף לא.</h2>
וסוכה שאולה כשרה, דכתיב (ויקרא כ"ג) כל האזרח בישראל ישבו בסכות. סוכה אחת לכל ישראל. ואחד שואל מחבירו ואחד גוזל, כגון מי שתקף לחבירו והוציאו מסוכתו, כשרה. שאין קרקע נגזלת. ואם גזל עצים ועשה מהם סוכה יצא. תקנת חכמים שאין לבעל העצים אלא דמי העצים בלבד. וכן מסקנא בפרק לולב הגזול (ל"א, ב') ואי קשיא לך הא דאמרינן פ"ק דסוכה (ט', א') תעשה לך שבעת ימים (דברים ט"ז) לך משלך למעוטי גזולה. וי"ל דמן התורה ודאי אסורה. אבל חז"ל התירו משום תקנת השבים ואמרו אין לו אלא דמי עצים ויוצא בסוכה. וסוכה ברשות הרבים יצא. סוכה אחת לכל ישראל.
